לפני פחות מחודשיים הגיעה אלי בחורה בת 30 לאחר שקראה את הכתבה בלאשה בה התראיינתי ודיברתי על בררנות במציאת בן זוג לחיים.
'התחברתי עם כל מילה שאמרת שם' אמרה לי בטלפון, 'הרגשתי שדיברת שם עליי.
אני חסרת אונים מתוך המצב שהגעתי אליו בחיי, אני חייבת להגיע אליך.'
פתחתי את הדלת ונעצרה נשמתי כשראיתי את היופי והשבריריות שבה, הדבר הראשון שרציתי בליבי לעשות זה לחבק אותה ולומר לה, "אל תדאגי… הכל יהיה בסדר".
מילי (שם בדוי), החלה לספר על חייה ומהר מאד נדהמתי מהכח שזיהיתי בה. כשדיברה הרגשתי את החצים הנמצאים בקנה בהיכון אם רק אעז לפגוע בה.
במפגש הראשון סיפרה לי אצל כמה מטפלים התחילה טיפול ולא המשיכה. לא יכולתי לסמוך עליהם, אמרה.
בדקה הראשונה יכולתי להבין שיש כאן סיפור של מישהי שלא סומכת על העולם ובטח שלא סומכת על עצמה.
באחת מהפגישות שאלתי אותה למה שווה לה להיות לבד? (אחרי הכל, זו המציאות שהיא נמצאת בה, ואני מאמינה שיש לנו בדיוק את מה שאנחנו רוצים. כלומר, יש שם משהו שיותר שווה לה מהרצון להיות בזוגיות).
"קודם כל חופש!" זעקה
ביקשתי שתיתן לי 4 מילים לחופש על מנת שאוכל להבין מה זה חופש עבורה.
"שקט, בחירה, כיף, לבד" ענתה לי.
מעניין… חשבתי לעצמי. הבנתי שהיא חווה חופש אמיתי רק כשהיא לבד וגם כאן היתה לי תחושה שהיא לא באמת חופשיה מעצמה וביקשתי שתפרט.
"זה מתחיל מהדבר הכי קטן, למשל להסתובב בבית ערומה"
את מתביישת מבני הזוג שלך?
"כן" ענתה לי, "גם סקס זה רק בחושך מושלם"
מילי היפה בעלת הגוף המושלם, לא אוהבת ולא מקבלת את עצמה ולהיחשף מול בני הזוג שלה, לא היתה כלל אופציה אפשרית מבחינתה.
מה עוד שאלתי?
"אה!!! זה להפסיק לתרץ ולשקר כל הזמן."
למה את משקרת ומתרצת? תהיתי
"כדי למנוע עימותים, אין לי כוחות לזה"
ביקשתי דוגמא
"תראי, אם הוא רוצה לראות אותי ולא בא לי, אז כדי למנוע ויכוחים, אני אומרת נניח שיש לי אירוע ואז אני צריכה להמציא את האירוע, להתנתק מהוואטס- אפ ולהחנות את הרכב רחוק מהבית שבמקרה אם יעבור בסביבה שלא יראה אותו והגרוע מכל שאני צריכה גם לזכור את כל השקרים שלי.
או כשנפגשתי עם חברה שהוא לא אהב, סיפרתי שהייתי עם חברה אחרת והייתי צריכה לבנות את כל הסיפור סביב זה."
את לא עייפה? שאלתי (אנרגיה של הסתרה היא אחת האנרגיות היותר מעייפות שיש)
"אני עייפה מזה כל כך!!! אני חנוקה!"
האסימון נפל למילי ולי יחד תוך שנייה!
מילי הבינה שכשהיא משקרת היא בעצם נבלעת ביחסים, היא זו שלמעשה כובלת את עצמה בתוכם, שם היא מאבדת את החופש.
לומר את האמת = לשים גבולות והחופש נמצא דווקא בתוך הגבולות.
היא יצרה לעצמה אמונה בסיסית שבן זוג לוקח לה את החופש ולא משנה מי עמד מולה ואם היה עדין איתה ונתן לה את כל הזמן שצריכה, היא הסתובבה עם תקליט שהוא חונק אותה בזמן שהיא חנקה את עצמה בעצמה.
מילי שמעה לאורך כל ילדותה מאמה לאחר שחוותה גירושין קשים של הוריה, שהיא צריכה להיזהר מגברים, כי בסוף הם תמיד ירצו לפגוע בה.
האמונה הזאת, גרמה לה להישמר ולהיזהר מבני הזוג שהיו לה, לעולם לא להתמסר ולייצר תחמושת כדי להתגונן מהעולם. הדרך שלה לשמור על החופש שלה שהוא בעצם הלבד שלה, היתה באמצעות בררנות אין קץ על מנת שתפסול את רובם וגם מי שכבר יכנס למרחב שלה היא תשמר מהתמסרות ונחשו מה?
מתוך האמונה שגברים פוגעים היא הביאה לרוב את הגברים המאד לא נכונים עבורה ( את הנכונים היא הדפה באלגנטיות) וכך הוכיחה שוב ושוב את האמונה השורשית שלה וגם נפגעה כל פעם מחדש.
הפרדוקס שבתוכו היא חיה : אשמר לנפשי כדי לא להיפגע, בזמן שהחצים והאמונה הביאו לפגיעויות גדולות.
כשמילי נכחה לפרדוקס ולאחריות שיש לה (ורק לה) על מציאות חייה, היתה נחושה לשנות.
עשינו תהליכי ריפוי למקומות הנדרשים ומילי יצאה לדרך חדשה בה החלה לומר את האמת ורק את האמת, לסנן את דפוס הבחירה בגברים הלא נכונים והיא עדין בדרך עושה עבודה מבורכת. ובעיקר, מרגישה ערנית.
מילי תשמח לקרוא את התגובות שלכם אליה ממש כאן למטה. מוזמנים לתת לה כח ולחזק אותה.
