אחד הדברים שחוסמים אותנו מלהיות בזוגיות זה נושא של הסתרות.
כאשר אנחנו עסוקים בלהסתיר מידע, אנו מבזבזים על זה המון אנרגיות מתוך הפחד שאולי יתגלה הסוד הנורא, ומה יקרה אז?
מי שקורא את המאמרים שלי, כבר יודע שאני מאמינה שהביטחון העצמי שלנו הוא שחקן ראשי ביכולת שלנו ליצור זוגיות בריאה. כדי לבצע שינוי ולעבור ממגרש של "לבד" למגרש של "זוג" חשוב שהאדם יחזק את עצמו בפני עצמו.
אחת מהדרכים לחיזוק הביטחון העצמי, זה להיפגש עם ההסתרות והבושות שלנו.
עם אותם הדברים שאנחנו לא מוכנים שבן/ת הזוג שלי ידעו עליי כי אם ידעו עליי ירצו לעזוב אותי, יחשבו עלי שאני לא שווה, לא טובה וכו'. בסופו של דבר כל אחת מהמחשבות מובילה לחשיבה של להישאר לבד.
חשוב לי להבהיר שאני לא מדברת על להיפגש בדייט הראשון ולחשוף את חולשותינו והבושות שלנו וכל מה שעולה לכם, קיימת כאן כוונה עמוקה הרבה יותר מלשתף. מדובר בלהשלים עם הבושות שלנו בתוכנו עם עצמנו. כאשר משהו לא שלם לנו עם עצמנו זה מוקרן החוצה, הביטחון יורד וכך אנו יוצרים שוב ושוב את אותה המציאות – להישאר לבד.
והנה עוד נקודת מבט, כשלמישהו יש מה להסתיר והוא מאד מפחד שיגלו, התת מודע שלו אומר לו – חבוב, לא כדאי לך יחסים מתמשכים כי שם ישנה סכנה שלא תוכל להמשיך ולהסתיר את הבושה שלך לאורך זמן… טווח קצר – יותר בטוח.
אותו בחור, משחזר שוב ושוב יחסים קצרי טווח ולא באמת מבין למה?!
מהם הדברים שאנחנו מסתירים?
זה יכול להיות שאני חושבת על עצמי שאני רדודה או טיפשה, יכול להיות שאני מתביישת בעדה שלי, שיש לי אח אוטיסטי, שלא עשיתי בגרות, שלא סיימתי יסודי, שאני לא עובד… שאין לי גרוש על הנשמה או כל פרט שיכול לבייש אותי.
לאותה בושה ישנו הקשר בתת מודע עם אני לא שווה, אם ידעו את זה עלי לא יאהבו אותי/יפגעו בי.
אני רוצה לספר לכם על בושה שהלכתי איתה מגיל קטן וסחבתי אותה לא מעט שנים.
למה? כבר תבינו.
אני חצי פרסיה וחצי רומניה.
ילדים לפעמים הם עם אכזר ויש להם את הנטייה לפגוע בילדים אחרים.
היה לי ילד בכתה שהיה מהעדה הפרסית. הוא הגיע אלינו בכתה ג' והילדים בכתה צחקו עליו כל הזמן על זה שהוא פרסי, סיפרו עליו בדיחות ולגלגו לו ואפילו נידו אותו.
אני ראיתי את זה מהצד והבנתי שאם ידעו שיש לי צד פרסי, יתאכזרו גם אליי ומאז התחלתי להסתיר את המידע הזה.
ולא שחלילה יש לי בעיה עם זה – אני אפילו גאה! אבל, כבר כילדה התחלתי להסתיר ובחיים הבוגרים שלי המשכתי להסתיר באופן אוטומטי.
ואז, כשהגיע חבר אלינו הביתה הייתי כל הזמן דרוכה שאולי יגלו ב"מקרה" שאני פרסיה. איך שהיו מגיעים איכשהו לשיחה על עדות (בדרך כלל סביב אוכל), הייתי מתייבשת ועובדת עם שפת הסימנים מול אחותי שלא תגלה חלילה ושתסיט את השיחה מהנושא הזה.
זה לא משהו הגיוני שניתן להבין אותו, זה משהו שנוצר מתוך פחד הישרדותי בילדות ששמר עליי ועזר לי לשרוד כילדה בחברה.
עד שיום אחד קלטתי את ההסתרה הזאת.
על מנת לעשות שינוי בדפוס האוטומטי (הסתרה), עשיתי שינוי קודם כל באמונה שלי שאם ידעו עלי שאני פרסיה לא יאהבו אותי וזה אפשר לי לעצור את אותו הדפוס ולהיות שלמה עם מי שאני.
רוצים לדעת אם אתם מסתירים ומה?
שכל אחד ישאל את עצמו-
1. מה אני לא רוצה שידעו עליי?
2. למה אני מפחד שידעו עלי את הפרט הזה?
למשל:
אני לא רוצה שידעו עלי שאני חצי פרסיה -> כי אז יציקו לי ולא יאהבו אותי -> אשאר לבד
אני לא רוצה שידעו עלי שלא סיימתי ביה"ס יסודי ->כי אז יחשבו שאני טיפשה ולא ירצו להיות חברים שלי -> אשאר לבד
אני לא רוצה שידעו עלי שאני טיפשה -> לא ירצו אותי -> אשאר לבד
זה השלב הראשון! להכיר בבושות ובהסתרות שלכם
האם אתם מוכנים לשלב הבא, בו אתם מוותרים על ההסתרה?
אם כן, בדקו עם עצמכם האם זה משהו שאתם יכולים לוותר עליו בכוחות עצמכם – עשו בחירה וותרו.
אם זה משהו שקשה לכם לשחרר ואתם מבינים שהגיע השעה, אני ממליצה לכם לפנות לכל סוג של אימון/טיפול אשר יסייעו לכם להשלים עם מי שאתם.
(נכתב ביוני 2012)
