חג החנוכה שהוא חג האורות, חג של ניסים ונפלאות, מבחינתי מהווה תזכורת נפלאה שיש בחיים שלנו הרבה ניסים ונפלאות.
מתי הניסים והנפלאות האלה מתאפשרים?
כאשר קיימת בתוכנו אמונה שהם אפשריים.
אומרים שכל אחד מאיתנו הוא אור קטן ואני אומרת שכל אחד בפני עצמו הוא אור ענק.
האור הפנימי שלנו מחובר לאמת הפנימית שבתוכנו ועד כמה אנו מסונכרנים איתו בחיי היומיום שלנו ופועלים לפיה.
האור מחבר אותנו לכח הפנימי שלנו עוד בטרם עטפנו אותו בהגנות, דפוסים ואמונות שאינם משרתים אותנו יותר וליתר דיוק, מונעים מאיתנו לחיות את החיים שאנחנו רוצים לחיות.
לעיתים, על מנת לגלות את האמת הפנימית שלנו ולמוסס את השכבות שבנינו מעליה עם השנים, עלינו לעבור דרך שכבות החושך בהם נמצא הכאב וחוסר הנוחות.
הדרך לגרש את החושך הוא לשהות בתוכו מבלי להיבהל ומבלי לנסות לפתור אותו. פשוט, להסכים לו להיותו.
ככל שהאור הפנימי שבתוכנו מתעצם, כך אנחנו יכולים למשוך לחיים שלנו את אותם הדברים שאנחנו מגדירים בגדר ניסים ונפלאות ואנחנו כל כך כמהים להם.
החיבור לאור, ממגנט דברים שנכונים ומדויקים לנו.
מכירים את המשפטים:
"אם אני אתחתן – זה יהיה בגדר נס"
"אם אני אתאהב שוב – זה יהיה נס"
"ביום שאוכל לאפשר לעצמי לנסוע לחו"ל אצהיר שיש ניסים בעולם" וכו'…
אני יכולה לשתף על עצמי שלא פעם אחרי שסיימתי מערכת יחסים חשתי כאב עצום שהתלוו במחשבות חשוכות: לי זה כבר לא יקרה, בחיים לא אתאהב יותר וכו'.
האוטומט היה לרוץ לפתור ולהדוף את אותן תחושות בעלות כאב (חושך) בכל מיני אמצעים. לרוץ מיד לאינטרנט לחפש מישהו חדש, לסגור את הלב, לספר לעצמי סיפורים או להיות בדיכאון מבלי לקבל את המצב ולכעוס שזו המציאות שלי.
האם זה עזר? לא!!!
הכאב חזר בקשר שלאחריו וכך המשכתי לשכפל אותו עד שהתעוררתי.
אחד הדברים המשמעותיים זו ההבנה שאין לי שליטה על כלום בעולם על הזה, פרט על האחריות האישית שלי.
למדתי שכאשר אני מגיעה לשכבת החושך, זו ההזדמנות שלי להכיל ולקבל אותה, לשהות בה על מנת שתוכל להתפוגג מעצמה. כשהגוף שלי חווה שאפשר להכיל את הכאב החד הזה ומיד אח"כ לחוות רגש חדש ונעים הוא הפסיק להיבהל, הבין שלא קרה כלום ולא היה זקוק יותר לשכבה הזו ופחות ופחות פגשתי אותה בחיי.
בשלב הבא, זיהיתי את המחשבות ועשיתי בחירה מודעת לשנות את האמונות המעכבות הללו לאמונות הפוכות שיקדמו אותי, ככל שאמרתי אותן לעצמי, התחלתי להאמין בהן יותר ויותר וכך הדלקתי אור מבפנים שאפשר לאותם "ניסים ונפלאות" להיכנס לחיי..וברגע הכי לא צפוי הם הגיחו.
אז איך אנחנו יכולים להדליק את האור הזה ?
1. תנו מקום לחושך – זהו את תחושות הגוף, את הרגש שעולה ותסכימו לתחושה ולרגש להיות מבלי לפתור ולגרש אותם. הזכירו לעצמכם שזה התפקיד שלכם לתת לעצמכם את מה שאתם רוצים ולא תפקידו של שום בן זוג או גורם חיצוני לתת לכם.
דמיינו את עצמכם גדולים יותר מהכאב.
ברמה הגבוה – ניתן גם להודות לכאב שהגיע משום שזו ההזדמנות לצמוח ולהתפתח.
2. שננו אמונות מקדמות- שננו כמה שיותר פעמים ביום את אותן אמונות מקדמות כפי שאני עשיתי, גם אם אני עדין לא מאמינה להם עד הסוף במטרה שיוטמעו בתוכנו ונתחיל להאמין בהן. למשל:
אני סומכת על היקום שאתאהב שוב
אני פוגשת את בן הזוג הנכון עבורי
אני ראויה לאהבה
מי שאני רוצה, רוצה אותי גם
אני ראויה לחיות בזוגיות בריאה
3. חייכו כמה שיותר! זה שריר שאפשר להתאמן עליו. החיוך הוא מגנט שמצית את האור הפנימי שלנו.
4. פרגנו לאחרים – זכרו את חוק ההשתקפות – כל מה שאתם רואים באחר אתם מצליחים לראות משום שהוא קיים בכם. למשל, אם אתם חושבים שחברה שלכם נדיבה ועל כך אתם יכולים לפרגן לה, אתם מזהים את זה אצלה משום שזה קיים גם בכם.
5. תרגלו נשימות –
נשיפה (אוף!!!) מכבה את האש, נשימה מבעירה אותו…
כמה שיותר לתרגל נשימות שיעצימו ויכבירו את האור הפנימי שלכם.
6. פרגנו לעצמכם –פעם ביום, עצרו ותודו לעצמכם על 5 דברים שעשיתם ועל מי שהייתם.
7. הודו על הקיים – פעם ביום, תודו ליקום/בורא עולם או לכל מי שתבחרו על מה שיש לכם בחיים, על כל אותם דברים שאתם
לוקחים כמובן מאליו – תודה על הבית שלי, על החברים , משפחה וכו'.
8. הנר האחרון והחביב – צאו מהשגרה – עשו עבורכם משהו שובבי/ילדי שהרבה הרבה זמן לא עשיתם ואולי בכלל לא. לכו ללונה-פארק, להחליק על הקרח, עשו מעשה קונדס או כל דבר שהילד הפנימי שלכם מבקש לעשות מתוך האמת הפנימית שלו.
חג חנוכה שמח לכולנו כבר אמרתי?
