מורה רוחנית להתפתחות אמרה לי בעבר: "את שייכת לקבוצת המשרתים"
לא שזה רע, אני שמחה מאד להיות בנתינה ולעזור, ועם זאת הגוף שלי התכווץ לנוכח האמירה שלה.
הנשימה שלי פסקה לרגע וזה אפילו העלה בי רצון להתקוממות.
מה זה אומר??? ומה אני אמורה לעשות עם האמירה הזאת?
בעבר רצתי ישר לפתרונות. אוקי! אז מה עושים? איך פותרים?
אני בטוחה שחלקכם מרימים כעת גבה ואומרים לעצמם – ברור!!! מה אם לא פתרון?
ועל זה אתן מענה בהמשך – שווה לחכות כי כאן תהיה לי עבורכם תשובת מיליון הדולר לשאלת מיליון הדולר.
זה אומר, הסבירה לי בחיוך שלקבל את לא ממש יודעת ואפילו חוסמת.
יש לך בעולם הזה שיעור מול קבלה – להיות גם מלכה!
זה הצחיק אותי משום שיש לי חברה מאד טובה שתמיד אמרתי לה שהיא חיה את החיים שלה בהוויה של מלכה. תמיד הסתכלתי עליה ומשהו בי אפילו אם מותר לי להיות כנה, קינא בה. (עד היום אני קוראת לה מלכה)
יש לי זיכרון מלפני כ-4 שנים, שירדנו לשיעור יוגה וידענו שהולך להיות מפוצץ… אני שמתי פעמיי מהר לאולם לתפוס מקום (אפילו ניסיתי לשמור לה מקום ולא הצלחתי מרוב הצפיפות). כולנו הצטופפנו כ-10 דקות לפני תחילת השיעור. ברגע שהתחיל השיעור היא נכנסה בנונשלנטיות המדהימה שלה, נעמדה לידי ובקלות בלי שתאמר מילה אנשים פינו לה מקום לשים את המזרן. אני נדהמתי ואם לומר את האמת התפוצצתי מבפנים ועלה בי כעס…מי היא חושבת את עצמה שתרשה לעצמה לבוא ברגע האחרון ועוד לצפות שיפנו לה מקום? ומזל שיש לי את הכלים הנכונים להתבוננות ומיד הבנתי שהיא שיקפה לי במלוא העוצמה את הוויתי ה"משרתת" שלא ממש אהבתי.
תודה לאל שמאז עשיתי דרך, אך ה"מלכה" שבי עדין בעבודה יומיומית…
בואו נסתכל על שתי ההוויות ומה יש בתוכן:
משרת/ת – מרצה, בנתינה לכל העולם ועל עצמו מתקמצן, אהבתו מוקרנת החוצה (לאחר), רואה את האחר לפני שרואה את עצמו, עושה בקלות למען האחר ולמענו יש קושי, מכיל את כולם (חוץ מאת עצמו), בולם כניסה של שפע לחייו, חי באמונה שלא מגיע לו, לא ראוי, לא נעים לי…, בחוויה שלא רואים אותו, צריך להתאמץ כדי להשיג דברים בחייו.
מלכ/ה – נוכחת, במלאות, ראויה, מגיע לה, בקבלה, משיגה כל דבר בקלות ובפשטות, שמחה לקבל, שמחה שמזמינים אותה, אהבתה מוקרנת פנימה לעצמה, קל לה לבקש עזרה, שפע סובב את חייה, עושה מה שנכון לה, נאמנה לעצמה, אין בושה מכלום.
שתי ההוויות הללו הן שתי קיצוניות.כלומר, זה לא שמי ש"משרת" הוא סמרטוט רצפה ומי ש"מלכה"/"מלך" הוא סוציומט, אגוצנטרי ואנוכי.
אחרי הכל המטרה שנהיה במקום של איזון המאפשר לנו חופש בחירה מתי להיות בנתינה ומתי להיות בקבלה.
האתגר מתחיל כשיש קושי גדול להיות באחד משני המקומות, כלומר, כאשר אין לי לגיטימציה להיות במקום המקבל, הראוי שמגיע לו. כשמישהו נותן לי משהו, התגובה האוטומטית שלי היא לדחות את הנתינה. זהו מקום בו אין לי את החופש לבחור אם כרגע התנועה שלי היא קבלה או דחייה.
או כאשר אין לי לגיטימציה להיות במקום ה"משרת" שנותן ומעניק לאחרים בקלות, שמוכן להסכים גם כשמישהו מביע חוסר הסכמה כנגדו.
וכפי שאמרתי, המקום האידיאלי אליו אנו צריכים לשאוף זה להיות גם משרתים וגם מלכים (ולא – או או).
אז איך עושים את זה?
עקבו אחר ההנחיות הבאות (ההנחיות הן בלשון זכר ומיועדות גם לנשים)
לדוגמא –
ה"עבודה" האמיתית היא לשהות עם ההוויה ותחושות הגוף שהיא מביאה עימה.
אם זיהית שקשה לך לקבל, עצום עיניים ודמיין סיטואציה שמישהי מחמיאה לך או נותנת לך מתנה. מה קורה לך בגוף כשאתה מאפשר לה להיות? תעצים אותה באמצעות דימיון של סיטואציות יותר ויותר גדולות ונשום לתוך אותן תחושות גוף. שים לב לטקסטים העולים לך כשהתחושה נוכחת בגוף ורק נשום (וותר על הביקורת)
דמיין שאתה הרבה יותר גדול מזה, שיש לך כמו הילה מסביב ובמרכז ההילה יש את המתח הזה ואתה הרבה יותר גדולה מזה וכשאתה נושם אתה מרגיש את הקושי מלקבל בתוכך. אל תנסה לדחוק אותה או לפתור אותה רק תרגיש אותה וחוש שאתה יותר גדולה ממנה.
ומי שטרם הבין איך זה קשור ליחסים ולזוגיות:
ככל שנתעלם מהרצונות והצרכים שלנו, כך הצד השני יפגוש מישהו שלא פוגש את עצמו. זהו אחד התנאים החשובים ביותר ליצירת אינטימיות.
כמה אתם הייתם רוצים לפגוש מישהו שלא פוגש את עצמו, משמע לא רואה את עצמו או אחד שרואה רק את עצמו?
התשובה בידכם!
