למה זה קורה?

מתוך הניסיון והחקירה שלי את הנושא, אני אציג בפניכם את האפשרויות שיתכן שמובילות לדפוס הזה :

1. רבים מאתנו חוו כילדים פגיעה במקום שהיה בטוח עבורנו … צרבנו בתודעה שמסוכן מאד       עבורנו להיות במקום בטוח משום שאז הפגיעה כואבת מאד.במציאות, אנחנו נמנעים                 במערכות היחסים שלנו עם הצד השני מיצירת מקום בטוח ויציב על מנת להישמר מפגיעה               נוספת. ככל שהקשר מתקדם כך יותר מסוכן עבורנו.

     סיבה טובה להימשך רק לאלו שאינם מתחייבים ומתמסרים עד הסוף.

2. חוויית דחייה – אנחנו נרקומנים של הדחייה.

     רבים מהאנשים חווים בילדותם חוויות של דחייה, אם זה מהמשפחה ואם זה מהסביבה.                     במאמר הקודם שלי דיברתי על נושא הדחייה ועד כמה אנחנו הופכים להיות נרקומנים של             הכאב שאליו  היינו רגילים בילדותנו ואז אנחנו נמשכים רק למערכות יחסים המספקים לנו           כאב זה.

3. סיבה נוספת היא תחושת חוסר ערך וחוסר קיום–  כשמתחילים יחסים, בתחילתם אנו עסוקים         בלהשיג את הצד השני, "רק שלא יעזוב אותי!"  ואז לוקחים את הצד החלש ולא מרשים                  לעצמנו להיות אנחנו, הצד השני הוא בגדר "מושלם" ורואים בו רק את המעלות (סרטון                  הענק  והקטנה). ברגע שמרגישים אהובים ובטוחים, שם יש את הרשות להיות "אני" ואז כל                הנגעים מתגלים בבת אחת ולא יודעים ממש מה  לעשות איתם.

4. אמונות מעכבות – בילדותנו יצרנו לעצמנו אמונות מתוך המודל הזוגי שחווינו בבית                   למשל, "זוגיות זה מאבקי כח" , "זוגיות זה כלא" ועוד.      

     מעצם היותם , רבים מהאנשים מושכים כל מה שלא אפשרי על מנת שחלילה לא יחוו את                    המאבקים ותחושת הכליאה (ועוד חוויות לא נעימות שיושבות על האמונות הבסיסיות שלנו).

5. יתכן פחד מלהיות הורה.

    המח שלנו כל כך מתוחכם והוא יודע שכשמגיעה  הזוגיות השלב לאחר מכן מתחבר להורות               וכשיש פחדים לא מודעים מהורות זה יכול למנוע ולחסום מזוגיות.

חשוב לי להבהיר מס' נקודות:

כשהפחד משתלט, המח שלנו מתחיל לספר לנו סיפורים שנשמעים מאד משכנעים. הצרה היא שאנחנו שבויים של הסיפורים שלנו ומאמינים להם. מפנה יוכל לקרות כשנבין שאלו רק סיפורים.

לפחד מביטחון יש שני צדדים:

הצד ה"בורח" והצד ה"מתמסר" – שניהם מפחדים באותה המידה מביטחון.

המתמסר מרשה לעצמו להתמסר מול צד שני שמביא חוסר ודאות וחוסר התמסרות ולמעשה מפקיד את הקול שלו אצל האחר.

זו הסיבה שלא מתמסרים לאלו שכן מתמסרים.

שני הצדדים מפחדים מהמחויבות בדיוק באותה מידה.

מתאמנת אחרת שסיפורה מאד דומה לסיפורה של מיקה, סיפרה על בן זוגה לשעבר שכל כך אהבה והיתה בהתמסרות מלאה אליו בזמן שהוא היה עסוק ב"לשבת על הגדר", תמיד האשימה אותו שהוא לא מתמסר… היתה ביניהם משיכה מאד חזקה.

היה רגע אחד מכונן שהביא בטחון ליחסים. זה היה ביום שבו ראו בית שהחליטו לשכור ובאותו היום הוא גם דיבר איתה על הריון, צרובה אצלה החוויה שברגע שזה קרה, הרגישה פתאום מרוחקת, הסתכלה עליו ושאלה את עצמה מה היא עושה כאן? ובבת אחת ממשיכה עזה שהיתה ביניהם הרגישה שלא רוצה שיתקרב אליה.

זה עבר מהר מאד, ברגע שחזר לסורו והפגין שוב את חוסר המחויבות ובאותו הרגע חזרה התשוקה  החזקה לסורה.

לסיכום, אם אתם מזדהים עם הדפוס – ביחנו עם עצמכם מה הכי מדבר אליכם

המלצה חמה שלי – טפלו בזה.

אל תחכו שינחת עליכם הנסיך – הביאו אותו!