ד"ר הארוויל הנדריקס כתב שני ספרים מאד מומלצים מתוך מחקרים שנעשו על המח.
בספריו הוא מדבר על המקור למאבקי הכח בין בני זוג ועל הקושי למצוא בני זוג מתאימים כדי לחלוק את עתידם.
בספרו הוא מסביר שבילדותנו נוצרו אצלנו פצעים רגשיים ושבקשר הזוגי הבוגר מחכה לנו הריפוי של אותם פצעי הילדות.
הוא זיהה שעוד משחר ילדותנו נצרב בנו הדימוי העצמי (אימאג') ומתוכו בנה התת מודע את הדימוי לגבי האחר הזה (בן הזוג) שישלים אותנו.
התת מודע בחר את אותן תכונות שהם בגדר פצעי ילדות שלא שלמות אצלנו… וכשאנחנו באים לבחור בני זוג תת המודע שלנו הוא כמו ססמוגרף שמגיב רק לריח מסוים, כמו חיישנים הוא סורק, ננעל במקום מסוים ושם הוא נעצר.
למה הוא נעצר?
מאותה סיבה עמוקה שהוא מזהה מישהו שיש לנו מה ללמוד ממנו על מנת לרפא את עצמנו ולהיפך, לו יש מה ללמוד מאיתנו לרפא את עצמו.
כשנפגשים, מה שמפגיש אלו התכונות מהחדר המואר, מופרש סם שלוקח לו לפוג בין שעתיים לשנתיים. ושם מתחילים לעלות פצעי הילדות שמבקשים ריפוי. שם עולים רגשות הדחיה, המרמור, הלא מקשיבים לי, לא רואים אותי שלמעשה נוצרו עוד בילדות ואלו טקסטים שימשיכו להופיע מול כל בן זוג עד שנכיר בהם, ניקח אחריות שאלו שיחות שלנו ונרפא אותם.
הוא למעשה מדבר על שני מושגים – ריפוי וצמיחה
בן הזוג תפקידו לאפשר לנו לרפא את הפצעים ולא להיות האחראי לריפוי! חשוב להבין!
בן הזוג שמביא טענה, ברגע שיפתחו אליו את הלב, ויקבל את מה שמבקש, הוא יעשה תיקון לחוויה הישנה ויעבור תהליך של ריפוי.
בן הזוג המכיל יעבור תהליך של צמיחה כי הוא מרחיב את היכולות שלו.
וההנחה היא שככל שנעשה עבודה בתוך המרחב הזוגי, נוכלו לצאת לעולם עם שרירי לב הרבה יותר גמישים.
