אני רוצה לשתף אתכם בשני דברים מרגשים שקרו לי השבוע, שם מצאתי את עצמי לגמרי בתוך ריקוד היחסים האינטימיים, יכולתי ממש לחוות ולהתרגש מהריקוד וזה יכול היה לקרות רק לאחר המסע המרתק הזה ששיתפתי אתכם שארך מס' שנים.

הסיפור הראשון אירע מול חבר יקר שחווינו סיטואציה לא נעימה שאמר לי משהו לגבי עצמו שהיתה לזה השלכה עלי, שיתף שהרגיש אכזבה כתוצאה ממשהו שציפה שאעשה ולא עשיתי (בחוויה שלי לפחות) ולמרות הכל, יכולנו להיות בהקשבה אחד לשנייה ואז נפרדנו לשלום.

כשהוא הלך עבדתי עם עצמי וראיתי את המקום בו אני יכולה להיעלב ובחרתי שלא ועזבתי את זה.

לאחר מס' ימים נפגשנו שוב ואז כבר יכולנו להיכנס לשיחה יותר עמוקה ושם נגענו שנינו ברגשות שחשנו. חווינו חשיפה מאד גדולה משני הצדדים שהביאה לקרבה גדולה.

יכולנו להיות במקום שאומרים הכל (כמובן באופן מכבד) והצד השני חווה רגש לא נעים ובכל זאת נשארים ומכילים במקום הכי חשוף והכי כואב. ומשם כמו קסם משהו משתחרר ונבנה דבר חדש מבלי לשבור את הכלים.

יצאתי מהשיחה בתחושה של התרגשות גדולה (אפילו שלא שמעתי את מה שרציתי).

שם נפתח לי משהו חדש נוסף שלמדתי על יחסים, זה בעצם מה שמרגש שם כל כך.

בנינו משטח אפור ויציב עליו יכולנו לרקוד, שחררנו את החוקים והיה מקום לדברים חדשים לקרות.

על המשטח הזה יכולנו להכיל  רגשות מכווצים, גבולות וחוסר הסכמות ועדין להישאר קרובים.

הדבר השני בו פגשתי בעצמי השבוע זה היכולת שלי יותר ויותר לקבל את עצמי במקומות בהם אני "חלשה" ולא פועלת כפי ש"ציפיתי מעצמי".

בכל שישי אני מוציאה את הדוור השבועי.

השבוע, חוויתי שבוע מאד מבורך ועם זאת גם עמוס והגעתי לשישי באפיסת כוחות.

היתה לי תכנית להוציא לכם דוור עם פעילויות נפלאות שעומדות לקרות כבר השבוע ולא מצאתי לכך את הכוחות. התבוננתי ברגשות שחוויתי והחלטתי לשחרר ולאפשר לעצמי את המנוחה. חוויתי תחושה של חוסר מוטיבציה שמבחינתי זו חוויה נוראית! בחרתי להישאר איתה ולתת לה את המקום (למרות הקושי).

כאשר חשפתי את החולשה לשותף העסקי שלי ששאל אותי לגבי הדוור, קרו כמה דברים:

1. הוא הציע לי להוציא דוור שחושף את המקום הזה  – מעז יצא מתוק:) 

2. כעבור שעה, התחושה הזו עברה והתחלפה ברגש חיובי של שמחה ומלאות וכל זה רק מלקבל את עצמי עם אותה  החולשה ולשתף בה.