גם אם ירימו גבה אלו שרוצים זוגיות ולא מוצאים אותה,  אני יודעת שלמרות הרצון המוצהר,  קיימת סבירות גבוה  שישנה נקודה עיוורת הגורמת לכם להשאר מחוץ לזוגיות. (או מעכבת אתכם בכל  תחום אחר בחיים).

לדוגמא:

יותר משאני רוצה זוגיות אני רוצה להרגיש מוערכת/ קיימת.

משחר ילדותנו חווינו את הזוגיות של הורינו, מתוכה יצרנו אמונות, דפוסים והסקת מסקנות לחיים: "אני בחיים לא אהיה כלואה כמו אמא שלי!" מוכר?

וכדי לא להיות כמו אמא, אנו עשויים לפתח מגננה מוגזמת כלפי כל דבר שעשוי לאיים, ולו במעט, על החופש שלנו. דפוס ההגנה ייקח אותנו ל"יותר": יותר משאני רוצה להיות בזוגיות אני רוצה להיות חופשיה".

כשהמנגנון ההגנה פועל ואנו לא מודעים אליו, הוא מתעצם ומקצין את התחושה ששום דבר לא שווה. משם הדרך קצרה מאד ללבד.

כאשר אנו נעשים  מודעים למנגנון, אנו יכולים להתבונן ולשהות בו, לצמצם אותו ולזכור שהטקסטים מוכרים לנו ולתת להם לעבור.

בואו נתבונן על השתלשלות העניינים:

כשאנו יוצרים קשר חדש, אנו בתחושה עילאית ומלאים באהבה.

מהר מאד מתחילות לעלות התלונות: "הוא לא רואה אותי, לא קשוב אליי, חושב רק על עצמו." ואז נוצרים כעסים, תסכולים וכל האהבה המופלאה מתמלאת בערפל.

אנו מתחילים להרגיש שאנו לא מוערכים, שאנו מוותרים על עצמנו  (חסרי קיום) ואז עולות השיחות הפנימיות המפנות את פנינו לפתחי המילוט מהקשר.

יש לי מתאמנת שנמצאת בזוגיות כבר למעלה משנה, לאחר שחוו קושי מסוים, הגיע אלי נסערת ומלאת האשמות וביקורת כלפי בן זוגה. מיד עלו לה כל ה"יותרים" שאוטוטו היו לוקחים אותה לאחד מפתחי המילוט המוכנים מראש ליציאה מהקשר.

שאלתי אותה שאלה מאד פשוטה: "האם את בוחרת בו כפי שהוא להיות בן זוג שלך לחיים?

היא לא היתה מסוגלת לענות, השתתקה, ולאחר מס' שניות אמרה שתהיה מוכנה לקבל אותו אבל, רק אם ישתנה ויתנהג אחרת.

יכולנו לזהות שקיים אצלה הקשר שאם תקבל אותו כמו שהוא היא תבלע ותרגיש חסרת קיום.

בן הזוג שלה חווה מנגד שהיא לא רואה אותו.

איך תראה אותו כשהיא עסוקה בלהילחם במי שהוא?          

נוצרו ביניהם יחסי מבקר – קורבן.

היא בתחושת קורבנות כשהוא מאשים אותה, ומיד מבקרת אותו כדי לשמור על הערך שלה.

הוא בתחושת קורבן כשמאשים על עצם הפגיעות שלו ומוציא זאת בביקורת עליה.

מעגל "קסמים" שחג סביב עצמו ומחכה שיפרצו אותו.

רבים מהזוגות אינם מצליחים לפרוץ מעגל זה ומוצאים עצמם בפרידות וגירושין.