לאחר מספר מקרים דומים שחוויתי קושי, הזמנתי אותי למפגש עם עצמי. יכולתי לזהות תלותיות ומחסור בחופש פנימי, וידעתי שלא מהמקום הזה אני רוצה ליצור את הזוגיות.
שמתי לב שכאשר הייתי לבד , נהניתי להיות עם עצמי שעות ארוכות, להיפגש עם חברים ומשפחה, ולעשות דברים. ברגע שנכנס בן זוג לחיי והוא מבקש לא להיפגש, אני נותרת חסרת אונים, קורבנית חסרת תקנה ולא נהנית מכלום. הרגשה ששתו לי את הדם.
שמתי לב לפרדוקס שככל שאני לוחצת יותר להיות איתו, הוא מתרחק.
בפעם הנוספת שזה חזר, כבר הייתי יותר מחוזקת ובטוחה עם עצמי. תחושות הגוף חזרו , ועם כל הקושי שחוויתי, יכולתי לנשום ולהיות עם הכאב. כך יכולתי למנוע מהכאב להיהפך לסבל. אז גם יכולתי לראות שזה מקסים שהוא נאמן לעצמו ויודע לבקש את החופש שהוא צריך ובמקום להילחם בו פרגנתי לו.
אחרי שעה קיבלתי טלפון שהוא רוצה להגיע, והוא כבר לא צריך את החופש שביקש.
קרו כאן כמה דברים:
1. גבולות החופש שלו לא היו ברורים לו עצמו ולכן פחד להיעלם בתוך היחסים. וכדי שזה לא יקרה, הוא היה צריך להילחם על כך שאני אתן לו את החופש שלו.
רק כשחסר לנו משהו אנחנו צריכים להילחם עליו. אם הוא שלנו, נחווה שקט.
2. אני, למדתי למצוא את החופש הפנימי שלי בתוכי, וליהנות גם כשאנחנו לא יחד, מה שאפשר לי
לשנות את חוקי המשחק ובמקום להילחם בו וללחוץ עליו לקרבה, יכולתי לשחרר אותו באהבה. הוא הרגיש שאין לו יותר על מה להילחם, וכך התפנה לו מקום לקרבה ולמחויבות.
המלחמה על החופש היא זו שהרחיקה אותו מהרצון להתחייב.
3. בזכות הראיה המשותפת שלנו את הזוגיות כמרחב לגדילה, הסכמנו לעבור דרך הכאב שבדרך ולקחת אחריות על המקומות החסרים שלנו ועל הלמידה שיש לכל אחד מאיתנו.
במרחק של זמן, אני יכולה לומר לכם שזה היה שווה, וכל כאב בדרך היה כאב גדילה, שהיום מאפשר לנו לחיות את חיינו ביותר חופש ומחויבות ממה שהיו.
מי שכבר מכיר אותי מבין ששם העסק שלי "השתקפות" הוא עיקרון מובהק בעבודה שלי.
החיים שלנו מלאי השתקפויות ובעיקר בזוגיות.
מחויבות מול חופש זו השתקפות.
בתוך זוגיות תמיד קיימים משחקי תפקידים שלרוב מביאים לטלטלות רגשיות, האוטומט שלנו רוצה מיד להחליף את בן הזוג. במקום להחליף אותו, עדיף להחליף תפקידים.