איך זה מופיע בזוגיות?

הרבה פעמים שכבן הזוג עושה או לא עושה משהו שבת הזוג ציפתה לו מעלה מחדש איזשהו פצע ילדות פנימי שלה שטרם קיבל ריפוי.

פצעי ילדות הכוונה לאותם רגשות ותחושות מאמללים שנוצרו בילדות ועדיין מנהלים אותנו, למשל חווית דחייה, חוויה שאני אכזבה, לא מגיע לי, לא רואים אותי, אין לי קול, אני לא ראויה, לא אוהבים אותי ללא תנאי  ועוד…

כל אחד מבני הזוג מגיע לקשר עם מספר פצעים שטרם קיבלו ריפוי ובמקום לרפא את הפצע ולחטא אותו על מנת שיחלים באופן אוטומטי, אנחנו נלחמים זה בזה ואז הפצע שגם ככה מוגלתי (ותסלחו לי על התיאורים) מקבל מכה חזקה, הוא הולך וגדל ומעצים את הכאב וגורם לנו לצרוח עוד יותר חזק ממה שצרחנו עד עכשיו.

ד"ר הרוויל הנדריקס, הוגה שיטת האימאגו, מטפל זוגי אמריקני, מתאר איך אנחנו תמיד מתבייתים, באופן תת הכרתי, על בן זוג הדומה בתכונותיו לאחד מההורים שלנו (ולעיתים גם לשניהם), יש בו גם מהתכונות החיוביות וגם מהשליליות שלהם (בעינינו).

כשאנחנו פוגשים אותו, מופרש סם אהבה שמעוור אותנו מלראות את אותן תכונות שליליות שלמעשה בחרנו בתת המודע והם אלו שגרמו לפצעי הילדות שלנו אשר מהם אנחנו מבקשים להירפא.

הוא מוסיף ומסביר את הכמיהה שלנו שאותו בן זוג ימלא את אותם החסכים הפסיכולוגיים שלא סיפקו לנו ההורים הלא מושלמים שלנו, אלו שהתעלמו מכל מיני צרכים רגשיים שלנו ואנו מצפים לקבל מבן זוגנו את מה שקיווינו לקבל מהורינו ולא קיבלנו.

מכירים את המשפט: "אני בחיים לא רוצה בן זוג כמו אבא שלי! אני רוצה מישהו נדיב מעניין וסקרן… ו"איכשהו" מבלי להבין איך, אותה אחת מוצאת את עצמה עם גבר קמצן שמתחשבן איתה על כל דבר. בדיוק כפי שעשה אבא שלה וגרם לה לחוש שלא מגיע לה.

 או בחור שאומר לכם שהוא רוצה למצוא אשה חמה ונעימה ומוצא את עצמו עם מישהי מאד עסוקה שאין לה זמן לתת לו את החום והאהבה בדיוק כפי שלאמא שלו לא היה לתת לו.

 דוגמא יותר שכיחה בימינו:

בחורה שמחפשת בחור זוגי ומחויב מוצאת את עצמה עם גבר שזועק: חופש!!! זה שנלחם על המרחב והאינדיוידואל שלו.

אותה בחורה שמחפשת גבר מחויב ואותו גבר שמחפש חופש,  מתנהלים מתוך כאב וחסך שלהם שנוצרו בילדות והנושאים הללו עדין לא פתורים אצל כל אחד מהם. כלומר, נושא החופש לא פתור אצלה ונושא המחויבות לא פתור אצלו.

ובכל זאת, שניהם נמשכו אחד לשניה ולא סתם! זה בדיוק מה שהם צריכים לעצמם כדי להירפא. יש להם אפשרות להרוויח אחד מהשניה ולעשות תהליך של צמיחה וריפוי.

אלו שני מונחים שמדבר עליהם ד"ר הרוויל הנדריקס וטוען שבקשר הזוגי הבוגר מחכה לנו ריפוי.

בן הזוג שמביא טענה, ברגע שיפתחו אליו את הלב, ויקבל את מה שמבקש, הוא יעשה תיקון לחוויה הישנה ויעבור תהליך של ריפוי.

בן הזוג המכיל יעבור תהליך של צמיחה כי הוא מרחיב את היכולות שלו.

ההנחה היא שככל שנעשה עבודה בתוך המרחב הזוגי, נוכל לצאת לעולם עם שרירי לב הרבה יותר גמישים.

אותה בחורה שתבין שתחושת הדחייה זה הפצע שלה וזה מזמין אותה להביא בתוכה יותר חופש, תוכל ללמוד מבן זוגה על חופש וככל שתשחרר אותו ותיתן לו את הזמן שלו, הוא יחוש את הריפוי של הטבעת החונקת.

באותו הרגע היא עברה תהליך של צמיחה והוא קיבל ריפוי.

מה שיקרה באופן טבעי, הוא יפסיק את המלחמה שלו לחופש ויתחיל לבוא אליה יותר ויותר קרוב וללמוד ממנה מהי מחויבות ולבלות איתה יותר ובכך הוא עובר את תהליך הצמיחה שלו והיא מקבלת את הריפוי שלה.

התנאי הוא, שלפחות אחד משני הצדדים יהיו מודעים לפחדים שמנהלים אותם ורוצים לשנות מתוך מודעות!!! (ולעיתים צד אחד לא מספיק)

אופציה נוספת, זה לטפל בפצעים כשנמצאים לבד וכשהפצע עובר תהליך של ריפוי, כבר אין צורך למשוך את אותו בן זוג שזועק חופש ובאופן אוטומטי מגיע בן זוג שגם הוא מחויב.