איך אני הורסת כל זוגיות אפשרית? תצילי אותי מעצמי!

מה אני עושה???

שאלה אותי בקול מיואש…

עוד לפני שהבנתי על מה היא מדברת, רק מלראות אותה, הלב שלי עטף אותה והרגשתי שאני רוצה לחבק אותה ולהבטיח לה שהכל יהיה בסדר.

מיקה (שם בדוי) התקשרה אלי וביקשה להיפגש איתי בדחיפות ואם אפשר אז כבר אתמול.

שמעתי את המצוקה שבקולה ולמזלה התפנה לי מקום יום למחרת.

פתחתי את הדלת ועמדה מולי בחורה יפה, אסרטיבית ושבורה.

"אנחנו אמנם לא מכירות" אמרה

"אבל אני צריכה שתעזרי לי! תצילי אותי מעצמי,  נמאס לי לדפוק את החיים שלי כל פעם מחדש."

ישבתי מולה ויכולתי לחוש שהיא בקושי נושמת.

נשמתי עמוק גם בשבילה.

ספרי לי מההתחלה, חברי אותי לסיפור שלך, ביקשתי בפנים מחוייכות.

יש לך מכונה שמיישרת חריטות במוח? שאלה בהלצה

האמת שכן עניתי.

אני רווקה בת 38 . היו לי לא מעט מערכות יחסים בחיי.

חלקן היו ארוכות וחלקן קצרות, גם סטוצים היו על הדרך אבל על אף אחת מהן אני לא יכולה לומר שהיתה נורמאלית.

את יכולה להסביר לי איך כל הפסיכים נדבקים אליי?

ביקשתי שתסביר לי מה זה פסיכים כדי שאוכל להסתנכרן עם הסיפור.

כל אלו שמכאיבים לי, אלו שלא באמת מתחייבים, אלו שעושים לי חיים קשים.

סופסוף פגשתי בחור מקסים שמצא חן בעיניי. בהתחלה הוא לא ממש היה בעניין. בדרכי הקסם שלי הצלחתי לגרום לו להיות בעניין.

התחלנו לפתח רגשות אחד לשניה עד הרגע הארור הזה שאמר לי שהוא אוהב אותי והרגשתי שכל כולו כאן.

למה לעזאזל הוא היה צריך לומר את זה?

באותו הרגע כאילו נלחץ לי מתג במוח ומשהו אצלי השתנה.

ממש יכולתי להרגיש את המחנק ולהיות עסוקה במה אני לא אוהבת אצלו.

אני כבר לא רואה מה אני כן אוהבת.

אני רוצה לברוח! מרגישה מחנק, כמו טבעת סביב הצואר.

אבל מצד שני אני לא אסלח לעצמי אם אברח גם ממנו.

ברחתי כבר ממספיק גברים טובים.

הייתי חייבת להתערב כדי להבין ולשקף לבחורה האמיצה הזאת את התשובה שנתנה לעצמה – למה כל הפסיכים נדבקים אליה, או יותר נכון איך היא מגיעה אליהם…

אני רוצה להבין מיקה.מה שאת בעצם אומרת, זה שפגשת בחור מקסים שיש בו כל מה שרצית, התאהבת אבל ברגע שהוא היה מושג התחלת להרגיש מחנק שמוכר לך מעוד בחורים מקסימים שפגשת בחייך והאוטומט שלך מתוך התחושה הזאת זה לברוח. הבנתי אותך?

"כן" ענתה לי בפנים נפולות

אני מתחילה להבין שאני נדבקת אליהם….

את מבינה איזה חריטה יש לי??? למה אני לא יכולה להיות מבסוטית כשטוב לי?

כל הזמן ביקשתי זוגיות שיש בה בטחון ואהבה– כשקיבלתי אחת כזאת –  אני חייבת להרוס אותה.

הדפוס שמיקה מציגה כאן למעשה זהה לדפוס של רבים מהאנשים, גברים ונשים כאחד, בעיקר ברווקות המאוחרת שמצד אחד רוצים ומייחלים לזוגיות אוהבת, בטוחה ויציבה ומצד שני כשפוגשים מישהי/ו שמביא את זה הם בורחים משם כל עוד נפשם בם.

למה זה קורה?

מתוך הניסיון והחקירה שלי את הנושא, אני אציג בפניכם את האפשרויות שיתכן שמביאות לדפוס זה :

1. רבים מאיתנו חוו כילדים פגיעה במקום שהיה בטוח עבורנו … צרבנו בתודעה שמסוכן מאד עבורנו להיות במקום בטוח משום שאז                 הפגיעה כואבת מאד. במציאות,  נמנעים במערכות היחסים שלנו עם הצד השני מיצירת מקום בטוח ויציב על מנת להישמר מפגיעה נוספת.       ככל שהקשר מתקדם כך יותר מסוכן עבורנו.

    סיבה טובה להימשך רק לאלו שאינם מתחייבים ומתמסרים עד הסוף.

2. חוויית דחייה- אנחנו נרקומנים של הדחייה.

    רבים מהאנשים חווים בילדותם חוויות של דחייה, אם זה מהמשפחה ואם זה מהסביבה. במאמר הקודם שלי דיברתי על נושא הדחייה ועד       כמה אנחנו הופכים להיות נרקומנים של הכאב שאליו היינו רגילים בילדותנו ואז אנחנו נמשכים רק למערכות יחסים המספקים לנו כאב זה.

3. סיבה נוספת היא תחושת חוסר ערך וחוסר קיום-  כשמתחילים יחסים, בתחילתם עסוקים בלהשיג את הצד השני, "רק שלא יעזוב אותי!"        ואז לוקחים את הצד החלש ולא מרשים לעצמנו להיות אנחנו, הצד השני הוא בגדר "מושלם" ורואים בו רק את המעלות (סרטון הענק            והקטנה). ברגע שמרגישים אהובים ובטוחים, שם יש את הרשות להיות "אני" ואז כל הנגעים מתגלים בבת אחת ולא יודעים ממש מה              לעשות איתם.

4. אמונות מעכבות – בילדותנו יצרנו לעצמנו אמונות מתוך המודל הזוגי שחווינו בבית למשל, "זוגיות זה מאבקי כח" , "זוגיות זה כלא" ועוד.       מעצם היותם , רבים מהאנשים מושכים כל מה שלא אפשרי על מנת שחלילה לא יחוו את המאבקים ותחושת הכליאה (ועוד חוויות לא             נעימות שיושבות על האמונות הבסיסיות שלנו).

5. יתכן פחד מלהיות הורה.

    המח שלנו כל כך מתוחכם והוא יודע שכשמגיעה  הזוגיות השלב לאחר מכן מתחבר להורות  וכשיש פחדים לא מודעים מהורות זה יכול           למנוע ולחסום מזוגיות.

חשוב לי להבהיר מס' נקודות:

כשהפחד משתלט, המח שלנו מתחיל לספר לנו סיפורים שנשמעים מאד משכנעים. הצרה היא שאנחנו שבויים של הסיפורים שלנו ומאמינים להם. מפנה יוכל לקרות כשנבין שאלו רק סיפורים.

לפחד מביטחון יש שני צדדים:

הצד ה"בורח" והצד ה"מתמסר" – שניהם מפחדים באותה המידה מביטחון.

המתמסר מרשה לעצמו להתמסר מול צד שני שמביא חוסר ודאות וחוסר התמסרות ולמעשה מפקיד את הקול שלו אצל האחר.

זו הסיבה שלא מתמסרים לאלו שכן מתמסרים.

שני הצדדים מפחדים מהמחויבות בדיוק באותה מידה.

מתאמנת אחרת שסיפורה מאד דומה לסיפורה של מיקה, סיפרה על בן זוגה לשעבר שכל כך אהבה והיתה בהתמסרות מלאה אליו בזמן שהוא היה עסוק ב"לשבת על הגדר", תמיד האשימה אותו שהוא לא מתמסר… היתה ביניהם משיכה מאד חזקה.

היה רגע אחד מכונן שהביא בטחון ליחסים. זה היה ביום שבו ראו בית שהחליטו לשכור ובאותו היום הוא גם דיבר איתה על הריון, צרובה אצלה החוויה שברגע שזה קרה, הרגישה פתאום מרוחקת, הסתכלה עליו ושאלה את עצמה מה היא עושה כאן? ובבת אחת ממשיכה עזה שהיתה ביניהם הרגישה שלא רוצה שיתקרב אליה.

זה עבר מהר מאד, ברגע שחזר לסורו והפגין שוב את חוסר המחויבות ובאותו הרגע חזרה התשוקה  החזקה לסורה.

לסיכום, אם אתם מזדהים עם הדפוס – ביחנו עם עצמכם מה הכי מדבר אליכם

המלצה חמה שלי – טפלו בזה.

אל תחכו שינחת עליכם הנסיך – הביאו אותו!

 

לקבלת מתנה יש ללחוץ על הקישור- קורס ליצירת זוגיות שיגיע אליך למייל בחמישה סרטונים קצרים

 

 

 

About The Author

5 תגובות

  1. עטליה says: - הגב

    "אל תחכו שינחת עליכם הנסיך – הביאו אותו!"
    שירלי יקרה, את כל כך מדוייקת. כל כך מחבקת, שאני בטוחה שכל מי שיגיע אלייך יצא נשכר עם מערכת יחסים שלמה וממלאה.
    השתקפות זו בדיוק המילה לתאר אותך.
    את משקפת נפלא את המקום שלי/שלה/שלו…ונותנת חומר למחשבה.
    כן, כן גם לזוגיים שביננו.
    תודה לך ותמשיכי לשקף את היחסים שלנו עם עצמו והסובב אותנו
    עטליה

  2. שרון says: - הגב

    גם אני בת 37 וגם אני רווקה . לי סתם עשית לבכות על המיצרים האלה שאני מרגישה תקועה בהם בין לרצות מאד ובין לא להצליח לקיים זוגיות .

    תודה

  3. שירלי אדלרסברג says: - הגב

    עליה יקירה! ריגשת אותי מאד בתגובה שלך- תודה!

    שרון יקרה, לא סתם עשיתי לך לבכות. אני כולי תקווה ותפילה שהכאב הזה יגרום לך להחליט ש no more!
    לא חייבים לחיות ככה! אפשר גם אחרת ויש מה לעשות!
    החדשות הטובות הן – שיש מה לעשות!
    מוזמנת לפנות אליי או לכל איש מקצוע אחר שיש בידיו את הכלים לסייע לצאת מהבורות האלה. חיבוק 🙂

  4. ריקה says: - הגב

    שירלי
    סיפור מעורר השראה, אני מכירה באופן אישי מישהי כזו. מדהים ההסבר שנתת למניעים האפשריים שגורמים להן לשים רגל לעצמן. את נהדרת!

  5. שירלי יקירתי , אני נהינת מהמקצועיות שלך , עלי והצליחי
    צביה

הוספת תגובה